ניהול הסכסוך

פרדיגמה אסטרטגית הרואה בסכסוך הישראלי־פלסטיני כבלתי ניתן לפתרון בטווח הנראה לעין, ולכן יש "לנהל" אותו כלומר להקטין את הלהבות באמצעים צבאיים וכלכליים, מבלי לחתור להסדר מדיני שיסיים אותו.

"ניהול הסכסוך" הפך לפרדיגמה הרשמית של מדינת ישראל בעשורים האחרונים קונספציה ששיתקה כל חשיבה על פתרון אמיתי, ויצרה את האשליה שאפשר "לחיות עם זה".

נרמול המלחמה: הסיקור המיליטריסטי בתקשורת הוא הכלי המרכזי של "ניהול הסכסוך" הוא גורם לנו להתרגל ל"סבבים", ל"טפטופים" ול"כיסוח דשא", עד ששכחנו שמלחמה היא כישלון הנהגה, לא מצב טבעי.

קריסת הפרדיגמה: ה-7.10 הוכיח שסכסוך שלא פותרים מתפוצץ במקומו. "ניהול הסכסוך" התברר כהימור בחיי אדם.

שינוי הטרמינולוגיה: מסרבים להשתמש בביטוי "ניהול הסכסוך".

דרישה לפתרון: בכל פעם שמדברים על "תקיפה" או "מבצע", לשאול: "איך זה מקדם הסדר שיסיים את הצורך במבצע הבא?" או להשתמש בביטויים כמו "הנצחת הסכסוך" או "הפקרות ביטחונית במסווה של ניהול".