תורת מקיאוולי

מושג המבוסס על הגותו של ניקולו מקיאוולי. התורה גורסת כי בפוליטיקה, המטרה מצדיקה את האמצעים. לפי גישה זו, תפקידו המרכזי של המנהיג הוא שימור שלטונו, גם אם הדבר דורש שימוש במניפולציות, ביצירת פחד או בהפרת הבטחות. המנהיג המקיאווליסטי פועל לפי תועלת השלטון, שלעיתים קרובות מזוהה עם הישרדותו הפוליטית האישית, מעל לכל ערך אחר.

הסכסוך ככלי שלטוני: מנהיגות מקיאווליסטית עשויה להעדיף את שימור הסכסוך על פני פתרונו, מתוך הבנה שמצב חירום תמידי ופחד מאיומים חיצוניים מלכדים את הציבור סביב השלטון הקיים ומונעים ביקורת פנימית.

מדיניות "הפרד ומשול": שימוש בקיטוב חברתי ושיסוי קבוצות זו בזו כדי להחליש התנגדות אזרחית. כאשר הציבור עסוק במאבקים פנימיים, קל יותר לשמר את המבנה הפוליטי הקיים.

בריתות עם קיצונים: מנהיג מקיאווליסטי עשוי לכרות בריתות עם זרמים אידיאולוגיים קיצוניים (כמו המשיחיות) ככלי טקטי לשמירה על הקואליציה שלו, לא מתוך אמונה, גם אם המחיר הוא שחיקה דמוקרטית והקצנה בשטח.

זיהוי המניע: ללמוד להבחין בין החלטות שמתקבלות משיקולי ביטחון לאומי טהורים, לבין החלטות שנועדו לשרת את שרידותו של הדרג.

דרישה לשקיפות ואתיקה: להזכיר שבדמוקרטיה, המנהיג נאמן לעם ולא לכיסא. האמצעי הוא לשירות העם, והמטרה שלשמה מקריבים אינה עתיד המדינה.